חלום אינטימי על חוף הים
הים יהיה שקט, כן למרות הגשם הוא היה מאוד שקט. חם וכך כבר 10 בערב, אתה כבר מבין שלא יורד גשם ועוד יותר מכך לנסוע הביתה ולפחות להתקלח. לא עולה שאלה באופן חופשי, איפה לישון? אין מכרים מאינטימיות. אז? מכונית אולי? לא סביר. במקומות אלה, רק פרפרים מקומיים יכולים להיכנס לרכב, ובכן, זה כמובן לא סביר. בסדר. הים, לילה, הים, מוזיקה, חלום, בדידות. הים הבודד. זה נראה כאילו זה יכול לקחת על זה תמיד. כמה דקות חולפות, שניות, רגעים ואין עוד מה לראות, רק פנס בודד. ואפילו רחוק, אבל האור שלו מתחמם, הרעד בגוף עובר, מיום קיץ חם הכל עובר ללילה קר. הירח מאיר יותר ויותר עם הזוהר שלו אבל אתה רק צריך לעצום ולפקוח את העיניים. כמו מיד אוֹר הלבנה שהיה לפני שנייה הופך לחושך, מאיר את האוקיינוס ולא גלים גדולים וכך דקה אחר דקה.
אין כאן אף אחד אחר
עטוף בבגדים שלך, אתה נרדם, רעש רוח באוזניים נעים, כאילו מלטף. כבר מוכן להיכנס לתחום החלומות וחלומות מהחושך הרחוק, נשמע מצחיק. אתה מבין בעיניים פקוחות שהאפלולית הזו לא כל כך רחוקה. שם כל כך קרוב ובו בזמן כל כך רחוק לראות איך חברים אחרי יום סוער נפרדים. אבל למה? האם הם צריכים ללכת הביתה? לא. מישהו מתקרב? ועובר ליד הפנס ההוא פתאום אפר דפוס, שני צעדים נוספים קרובים יותר ונראה את מבנה הגוף, נערה? בלילה כזה היא מתקרבת יותר ויותר, אולי שמת לב? היא לבד? לא. זה הדמיון שלי. שניות אחר כך מישהו מתקרב, כן, זו היא! עוד לא ראיתי אותה, היא מדברת. זה איתי? לא? עם מי עוד? הכל מתקרב אבל הקול כל כך מוכר, מתוק, עדין. זה נשמע טוב למרות שהגלים מתנפצים על החוף בכל הכוח. הרעד שהפסיק רק לפני כמה דקות חוזר, מביך, מה לומר? שלום? היי, נשמע בתגובה. זה הקול הזה. אז הייתי מקשיב לו כמו מוזיקה. עומד על מרחק קרוב ועדיין לא נראה. על ידי החלפת כמה מילים אחד על השני אתה מרגיש שהיא הולכת להישאר, היא רוצה את זה ואין לי מקום לשתוק. איפה היא? אתה שואל את עצמך, לא עזבת? לא, את הקול הזה אני רוצה לשמוע אותו שוב תחת ירח, יוצא מהעננים מאיר. הפרח העדין הזה מכוסה טל בלילה וקול, וזה לא חלום. זה נכון, הקול אומר לך משהו ואתה חושב שזה גן עדן? היא מלאך? לא יכול להיות? אבל זה נכון והנשימה שלה מתקרבת יותר ויותר, פתאום: מגע! זו היא, היד שלה, זה כמו מגע של עלי כותרת. אתה מפחד אפילו לזוז כדי לא לפגוע בפרח העדין הזה.
כאן בלי למצוא מילים, אבל למה הם, כל הרגשות מתגלים, ההתכנסות נמשכת ועכשיו אתה כבר מרגיש את חום גופה, כל החושים מתמזגים לאחד. זו לא אהבה, זה הכי טוב, זה אלמוות. זה מה שתמיד רציתי והנה היא בידיים שלך, בשלב זה הוא מוכן להאמין בכל דבר: אפילו אהבה שאינה קיימת. הרגע הזה כל עוד הוא היה לנצח. בהדרגה ידיים ומוח מסומם, הם מופעלים ובאים ליטופים אינסופיים (הו לעזאזל זה אני אוכל כל כך נורא) לאט, לאט מאוד. במקביל, מרגיש כל מילימטר של העור שלה, אתה מזיז את הידיים. זו תחושה של אושר, זה משטח הים, חם. יחד עם זאת, רוח קלה עוברת על גופה ומעניקה יותר ויותר כוח לתחושות באמצעות ניגודיות הטמפרטורה. זה האוקיינוס. גופים עטופים בשכבה דקה של חול ומלח נוגעים זה בזה. התשוקה מתחילה להתבשל מעט: לשרוף כמו אש, כמו השמש וכדור החום הזה מתרחב. היא עדיין במצב לבוש למחצה, היא מרימה לאט חולצה רטובה. אתה בסדר איתה, ממשיכים לנשק אחד את השני אם כי לא נוח קצת. זה מגע עדין, שפתיים לגופה, לצווארה, ללחי.
תחושה קלה
הרגשה עדינה של מלח על השפתיים, מה שלא מורגש כלל הופך לסוכר מתוק: דבש. אני רוצה לנסות שוב נשיקה עדינה על הטבור, גבוה יותר ואפילו גבוה יותר היא נותנת לך. המלאך הזה בידיים שלך, כל כך שברירית,כל כך עדינה, כל כך חמה. אתה מרגיש כל עיקול בגופה. תלוי על הידיים, לאט לאט להוריד אותו על החול. אתה שוכב קרוב, אתה יכול להרגיש את הלב שלה, את הנשימה שלה יחד עם שלך: קצת מקשקש. אתה משמיע מילים באוזן, מחשבות שהם רק דבר אחד. הלחיים נוגעות, אתה מרגיש את פניה, זה קצת קר,קצת יותר חם. בלי לתת לה ללכת לחבר לשנייה, אתה מביט בשמים. כאן היא שוכבת בשקט מעליך. אור הירח מאיר את גופה, החזה שלה, הפנים שלה, שפתיה מתקרבות לשלך ולאט לאט מנסה להאריך את הרגע הזה. לפחות לנצח, היא מנשקת אותך, הטעם הזה, לא, הוא עדין יותר. הוא לא נשכח, אתה לא רוצה להפסיק אבל אנחנו צריכים לנשום, אנחנו עדיין צריכים לקחת לגימה של אוויר, חמצן ולהמשיך.
נשיקה נצחית, חיבוק תוך כדי כך תומך בה מעט בגב. אני לא רוצה לתת לה ללכת לרגע. שוב נשכבת על הגב והיא מתחילה לנשק אותך, כמעט בדיוק במקום בו נוגעת בשפתייך בגוף שלך. עכשיו אתה בטוח שהיא באמת שייכת לעולם נערות ליווי בתל אביב כי הטלפון שלה לא מפסיק לצלצל לרגע. אצבעות חודרות את שערה, אתה שוב מושיט יד אל שפתיה אבל היא מסיטה את מבטה בקלות. היא גם רוצה להרגיש את הנשיקה שלך. חופש בלתי נשכח, הגוף שלה שייך לך. היא שלך, להבות התשוקה מתחממות יותר ויותר והרוח הקרה לא עוזרת. זו כבר אש והרוח רק מרגשת אותו עוד יותר. אתה לוקח אותה לאוקיינוס. הים, לפחות זה מתקרר. אבל טל לילה גורם לים להרגיש חם ובמרץ החופש הזה נוצרת מערבולת של תשוקה ואהבה שרק גוררת עוד יותר ויותר. כל החלומות שלך באים לידי ביטוי בו הכל משאלות. בבוקר, פתאום אני מתעורר מרעש הגלים, מחפש אותה. אבל היא לא כאן אבל אני רוצה להאמין שכל זה היה נכון, הקול הזה, הנשיקות האלה, התשוקה הזו, זו להבה שיישרף בתוכי לנצח.
